גז"ד למורשע בתקיפה שגרמה לחבלות חמורות על רקע שתיית אלכוהול

1.         העבירות בהן הורשע הנאשם:

            הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977. על פי עובדות כתב האישום תקף המשיב את המתלונן וגרם לו לחבלות בראשו ובפניו באופן שגרם לאשפוזו של המתלונן בבית חולים למשך כשבעה ימים. יצוין כי העימות האלים בין הנאשם למתלונן התפתח לאחר ששניהם ישבו ביחד עם אחרים ושתו וודקה. כאמור, הנאשם הודה במיוחס לו בפתח משפטו והורשע.

2.         תסקיר המבחן והטיעון לעונש:

הנאשם יליד 1978, נשוי ואב לתינוק בן שנה. בעברו שתי הרשעות בעבירות אלימות. בטרם טיעון לעונש הורה בית המשפט על עריכת תסקיר של שירות המבחן. שירות המבחן ציין בתסקירו כי עיקר הבעיה בשורש התנהגות המשיב היא התמכרותו לאלכוהול. שירות המבחן התלבט בהמלצתו ובסיכום תסקירו ציין כי הנאשם ממעיט בחומרת מעשיו. עם זאת ומאחר וסבר כי אין בהתנהגותו קווים של חשיבה עבריינית, המליץ שירות המבחן לשקול את שילובו של הנאשם בקהילה טיפולית במסגרת של תכנית גמילה, זאת לשם נסיון להתמודדות עם נגע האלכוהול.

בטרם טעון לעונש העידו בבית המשפט הוריו ואשתו של הנאשם. ההורים והאשה הבהירו כי עיקר בעית הנאשם היא אלכוהול ולדבריהם, למעט נגע זה, הנאשם אינו אלים.

יצוין לעניין זה כי לנאשם עבר הכולל שתי הרשעות בעבירות אלימות. ההרשעה האחרונה היא בגין עבירה מחודש פברואר 2009 בעבירת אלימות כלפי אשתו. בפרוטוקול הדיון בפני נרשם, כאשר המאשימה הציגה את תמונות המתלונן וגליון האשפוז שלו כראיה, כי מדובר ב"מתלוננת". מדובר בטעות סופר. נפגע העבירה במקרה זה הוא מתלונן, מכר של הנאשם. אין קשר בין אירוע נשוא כתב האישום להרשעתו בעבירת אלימות במשפחה, למעט יסוד האלכוהול שהיה, ככל הנראה, גורם משפיע גם בהרשעתו הקודמת.

ב"כ המאשימה מצייינת את עוצמת האלימות בה תקף הנאשם את המתלונן ואת המסוכנות הנשקפת ממעשיו. לדבריה ניתן ללמוד מהתסקיר כי הנאשם כבר ניסה להיגמל בעבר משתית אלכוהול וכשל. מכאן שאין מקום כעת להימנע מענישה ראויה כאשר פתוחה בפני הנאשם הדרך להשתלב בטיפול גמילה במסגרת שב"ס ולאחר שחרורו ממאסר במסגרת אחרת, ככל שיבחר לעשות כן. ב"כ המאשימה הצביעה על נגע האלימות הנובעת משתית אלכוהול וקראה לגזור על הנאשם עונש מרתיע וכן לחייבו בפיצוי המתלונן.

ב"כ הנאשם עותר לאמץ את המלצות שירות המבחן ולהפנות את הנאשם למסגרת טיפולית בנגע האלכוהול במסגרת קהילה לגמילה. לטענת הסנגור זה המקרה בו יש לאמץ את המלצות שירות המבחן ולשים את הדגש בענישה על המסלול השיקומי, זאת כדי להפחית את הסיכון להישנות האלימות בעתיד, אלימות שהדלק המניע אותה הוא האלכוהול. בנוסף מציין הסנגור את הודאת הנאשם בכתב האישום בפתח משפטו, את חרטתו ואת רצונו להיגמל. בהתאם עותר הסנגור לענישה שעניינה בהפנית הנאשם לטיפול גמילה.

הנאשם ביקש סליחה, הביע חרטה וביקש את סיועו של בית המשפט להשתלב בטיפול של גמילה מאלכוהול.     

3.         שיקולי בית המשפט לעניין הענישה:

הנאשם תקף מכר בפראות ובאלימות, לאחר ששניהם שתו אלכוהול, וגרם לו לחבלות חמורות. התנהגות בריונית זו על רקע של שתיית אלכוהול מחייבת ענישה מרתיעה שתבהיר לנאשם ולאחרים את החומרה שבמעשה ואת החומרה שיש בשתיית האלכוהול המובילה לאלימות שלוחת רסן.

עם זאת סבור אני כי אין למעשה התנגשות או סתירה בין עמדת המאשימה מחד גיסא והמלצת שירות המבחן ביחד עם עמדת הסנגור מאידך גיסא. ניתן וצריך לשלב במקרה זה ענישה שתביא לידי ביטוי את חומרת העבירה, אשר העונש בגינה הוא שבע (7) שנות מאסר, ביחד עם המלצת שירות המבחן להוליך את הנאשם למסלול של גמילה מאלכוהול. 

נזכיר כי חובת בית המשפט הינה להגן על קורבנות העבירה. כשם שנאשם זכאי כי שיקומו וצרכיו יילקחו בחשבון במסגרת שיקולי הענישה כך גם זכאים  אלו העלולים להיפגע ממנו או מאחרים כמותו, להגנת בית המשפט. בית המשפט שוקל גם המלצת שירות המבחן, ככל שהדבר נוגע למשך המאסר, ואולם בבואו לקצוב את העונש עליו גם לשקול שיקולים של הרתעה ציבורית והגנה על שלום הציבור, וכן מכלול של שיקולים אשר שירות המבחן אינו מופקד עליהן. ככל שמעשיו של נאשם חמורים יותר כך גם גובר הצורך לשים את הדגש על הגנת הקורבנות (בין אם קורבנות בפועל או קורבנות פוטנציאליים). ראה ב ע"פ 4872/95, מדינת ישראל נ' גל אילון ו2- אח, פ"ד נג(3), 1, עמ' 8-9, שם נאמרו גם הדברים הבאים, המנחים את בית המשפט בבואו לגזור את הדין:

"מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות " .

          פקודת המבחן, כפי שתוקנה, מאפשרת שילוב של ענישה ביחד עם פיקוח אפקטיבי של שירות המבחן ובאמצעות דרך זו גם הפניה של נאשם להליך של גמילה, זאת בנוסף לענישה אחרת.  אלא שבין דרכי הענישה המפורטות בסעיף  1 לפקודת המבחן לא פורטה האפשרות של שילוב בין מאסר בפועל (שאינו בעבודות שירות) לפיקוח של שירות המבחן לאחר מועד ריצוי המאסר. סברתי כי לו היתה פקודת המבחן מאפשרת שילוב זה, כי אז העונש הראוי היה מאסר מתון ביחד עם  תקופת פיקוח בקהילה טיפולית. אלא שאיני רואה אפשרות לעשות כן בהתאם להוראות פקודת המבחן.

          עם זאת סבור אני כי במקרה זה אין מקום להחמרה רבה בעונשו של הנאשם. בנסיבות המקרה ניתן להסתפק בענישה של מאסר שאינו לתקופה ממושכת, וביחד עם גזירת תקופת המאסר להמליץ כי לאחר שחרורו ממאסר יופנה הנאשם לקהילה טיפולית לגמילה מאלכוהול ויוכל להוכיח, אם אכן רצונו בכך, כי דבריו בדבר רצונו להיגמל מאלכוהול אינם בגדר של דברים מהפה אל החוץ. כמו כן ראוי הוא כי תקופת מאסרו תנוצל לשם תחילת הליך טיפולי, ככל שהדבר ניתן, בהתאם לאפשרויות הקיימות במסגרת שב"ס, ובכפוף לשיקול דעתו של שב"ס בעניין זה.

          לא מצאתי מקום לחייב את הנאשם, במקרה זה, בפיצוי המתלונן. יצוין כי המתלונן לא הופיע בבית המשפט ולא ידועה עמדתו בעניין זה. הבאתי בחשבון לעניין זה כי המתלונן הוא מכר של הנאשם וכי הרקע לעימות היה בבילוי משותף של שניהם שכלל שתיית אלכוהול. סבור אני כי במקרה זה אין מקום לחייב את הנאשם בפיצוי המתלונן במסגרת ההליך הפלילי, הכל תוך שמירה על זכותו של המתלונן לנקוט בהליך אזרחי מתאים לשם קבלת פיצוי, אם רצונו בכך. 

4.         סיכום הענישה וגזר הדין:

בסיכומו של דבר, לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, את המלצות שירות המבחן ואת כל האמור לעיל, אני גוזר את דינו של הנאשם כדלקמן: